דניאל דה מרקו (השקעות ונכסים) בע"מ נ' ברוקר ביזנס בע"מ

פסק דין

מבוא ורקע

לפני בקשה, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, במסגרתה נתבקשתי להצהיר, כי המבקשת הנה הבעלים היחיד של כל המיטלטלין המצויים בבית הקפה שברחוב אורי צבי גרינברג 25 בתל-אביב, ואשר פורטו בבקשה (להלן: "המיטלטלין").

המבקשת הנה חברה בע"מ, בשליטת מר אבי שקלו (להלן: "שקלו"), אשר רכשה, לטענתה, את המיטלטלין במסגרת הסכם לרכישת זכויות זיכיון מיום 25.7.12 מחברת "אימור השקעות בע"מ" (להלן: "ההסכם" ו"אימור", בהתאמה). אימור הנה חברה המצויה בשליטתו של מר רון שוחט (להלן: "שוחט").

המשיבה היא חברה בע"מ שהנה נושה של אימור, אשר במסגרת הליכי הוצאה לפועל שנקטה כנגד אימור פעלה לעיקול המיטלטלין בגין חובה של אימור כלפיה, בטענה שהמיטלטלין מצויים בכתובתה של אימור ו/או שייכים לאימור.

חרף העובדה שמדובר בבקשה למתן פסק דין הצהרתי שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, בתיק התקיימו שתי ישיבות הוכחות ממושכות, ביום 3.9.13 וביום 10.12.13, בהן נשמעו עדים רבים ונכתבו לא פחות מ-46 עמודי פרוטוקול.

טענות המבקשת

לטענת המבקשת היא רכשה את המיטלטלין במלואם מאימור במסגרת הסכם בכתב לרכישת זכויות זיכיון, שהנו הסכם אותנטי ובעל בסיס והיגיון כלכלי ומסחרי, ותמורת תשלום מלא והולם לאימור, כפי שנכתב במפורש בהסכם.

המבקשת מציינת כי אין כל קשר אישי או משפטי בינה ובעליה לבין אימור ובעליה.

המבקשת תמכה את בקשתה בהסכם בכתב מול אימור, בהסכם זיכיון מול רשת רולדין, במסמכים חשבונאיים, ובמסמכים ביחס לשכירות הנכס בו מצוי העסק.

לטענת המבקשת היא ראתה בהסכם הזדמנות עסקית טובה לרכוש עסק רווחי במחיר סביר וזה היה המניע לרכישה.

המבקשת שוללת את הטענה, כי שווי העסק עליו הוסכם בהסכם אינו ריאלי, וכי בפועל העסק שווה יותר מהסכום שסוכם. לטענת המבקשת שווי העסק שהוסכם עליו הנו הולם, ריאלי וסביר, בהתחשב במכלול הנתונים, לרבות שווי הציוד, המלאי, המוניטין ופוטנציאל הרווחים, מחד גיסא, ולרבות, השלכות הסתבכויותיו של שוחט על העסק, מאידך גיסא.

לטענת המבקשת, הערכת שווי הציוד והמלאי נעשתה על סמך בדיקתו המקצועית של שקלו, שהנו בעל ניסיון בתחום הנדון. לפיכך, המבקשת שוללת את הטענה, כי הערכת השווי נעשתה בצורה לא מקצועית ושרירותית, ורק על מנת להתאים לסכומים שסוכם שהמבקשת תשלם עבור חובותיה של אימור.

לטענת המבקשת, ניתן להיווכח בכך ששווי העסקה הנו ריאלי וסביר אף מעיון בהצעת רכישה נוספת של העסק, על ידי צד ג' שאינו קשור לצדדים בתיק זה, אשר הוגשה על ידי מר דוד קינן, בעלים ומנהל של רשת רולדין.

המבקשת מאשרת, כי סכום הרכישה כלל קיזוז של חוב קודם של אימור כלפיה בסך של כ-100,000 ₪ וכן קיזוז חוב נוסף של אימור כלפי חברה הקשורה אליה בשם "אשל לחמים". המבקשת טוענת כי קיזוז זה הנו רק חלק קטן מהתמורה ואין בו כדי לפגום באותנטיות של ההסכם ובהגיונו המסחרי.

המבקשת שוללת את הטענה, כי סכום הרכישה שולם על דרך של תשלום חובות אישיים של מר שוחט לנושים שונים. לטענת המבקשת סכום הרכישה שולם בשיקים שלה לפקודת אימור, ואימור היא שבחרה והחליטה להסב את השיקים הללו למטרת כיסוי חלק מחובותיה ומחובותיו של שוחט, כאשר המבקשת לא התנגדה לכך.

המבקשת מאשרת, כי מסכום הרכישה קוזז סכום שנגנב ממנה על ידי מר שוחט, בעת שעבד עבורה לאחר הרכישה. לטענת המבקשת מאחר ששוחט הנו בעל השליטה באימור, הייתה רשאית היא לעשות כן, שכן זו הייתה הדרך הטובה ביותר להיפרע מחוב זה.

המבקשת שוללת את הטענה, כי סכום הרכישה שולם בתשלומים חודשיים, מתוך רווחי העסק ולא מתוך כספיה שלה. לטענת המבקשת הסכומים החודשיים ששילמה עלו על רווחיו של העסק ועל כן אין כל ממש בטענה. עוד טוענת המבקשת, כי חלק מסכום הרכישה מומן על ידי הלוואת בעלים של שקלו למבקשת, בסך של כחצי מיליון ₪.

המבקשת שוללת את הטענה שעם רכישת העסק היא קיבלה את כל תקבולי סליקת האשראי התלויים ועומדים של אימור, בסך של כ-100,000 ₪. לטענת המבקשת אין כל ממש בטענה זו, שכן זכויותיה ביחס לתקבולי סליקת האשראי של העסק היו עתידיים בלבד, והחלו רק לאחר כניסת ההסכם לתוקף וביחס לתקבולים שנצברו החל מרגע הרכישה בלבד.

המבקשת טוענת עוד, כי ככל שקיימות מספר גרסאות להסכם הרכישה ולהסכם הזיכיון שלה מול הרשת, הרי שמדובר בהבדלים מינוריים וטכניים, הנובעים מהתקדמות טבעית של ההליכים ביחס למסמכים אלו, ועל כן אין בהבדלים אלו כדי להטיל ספק באותנטיות של העסקאות.